כבר חמישים

עוֹבְדִים יַחַד

גֶּזַע הָעֵץ

וְהַנַּקָּר

(אלכס בן-ארי)

ב- 2006 ראה אור "שנתיים", הבכור. בדיעבד הסתבר שכבר, שהחלה ללבלב אט אט, מתפתחת, בבלי דעת, לסדרה רבת פנים ודרכי שיר, סדרת השירה הארוכה בישראל אי פעם. לכבר נבחרים כתבי יד ספורים, עידית של שירה מפתיעה, יוצאת דופן, נדירה. שירה שכמותה לא הכרתי, שירה שאיני מבינה בקריאה ראשונה, שירה שהייתי רוצה לכתוב.

כל ספר מפלס נתיב חדש בשירה העברית וכך, דווקא כך, נוצר סבך סמוי וסוער בין השירים ובין המשוררים, מפגשים פואטיים בין משוררים שאינם חברים או עמיתים ואינם חולקים דבר – לבד מתשוקה אל השפה.

המבחר שבידיכם, פוליפוניה פואטית, הוא מדגם משלל המפגשים הללו. השירים והמשוררים בקובץ משוחחים ביניהם בדיבור חי, נושם, משתנה תדיר. עובדים יחד.

*

כבר | חמישים בנוי מארבעים ותשעה שערים, כמספר הספרים שראו אור עד הנה. שלושת השערים הראשונים יוחדו לשירי חברינו שאינם עוד אתנו: טוביה ריבנר, ישראל אלירז ותמיר להב-רדלמסר. השערים הבאים מסודרים על פי א"ב שמותיהם הפרטיים של הכותבים. בכל שער שלושה שירים: שיר מתוך הספר בכבר, שיר חדש בכתב יד (בדרך כלל), ושיר אהוב שנבחר מספר של משורר מכבר, בתוספת הארה קצרה.

"אם כבר אז כבר. אני חושב שזה מה שליאת ניסתה לבנות בסדרה שלה – "אם כבר" כותבים שירה, ועורכים סִדרה, "אז כבר". הציפורים שעל העטיפות עפות כל אחת לכיוון אחר, חלקן נודדות הרחק, חלקן מנקרות בקליפת עץ, חלקן מתרסקות אל קירות, חלקן ציפורי יבּשה, חלקן מגביהות, חלקן מטילות ביצים שטרם נודעו. אבל הסדרה הזו מְשַׁלַּחַת אותן, אם כבר אז כבר, לכיוונים האידיוסינקראטיים שלהן, מבלי לחשוש שהסדרה תתפרק. זו סדרה שרוצה להתפרק. לא להיות סדרה בעלת "קו". ציפורים לא עפות על מסילת ברזל."

דרור בורשטיין, מתוך דבריו במלאת עשור לסדרת כבר