נשים בתנועת מינות של ימי הביניים

הוולדנסים (שנקראו גם "עניי ליון") היו אחת מכתות המינות המרכזיות של ימי הביניים, והיחידה שהאריכה ימים עד העת החדשה. מה היו יחסי המגדר בקהילתם, ומה היה מקומן ומעמדן של הנשים בה, להלכה ומעשה? האם היה השיוויון בין המינים עיקרון אצל הוולדנסים, או שזכויות הנשים בקהילתם הורחבו רק בשל היותם קבוצת שוליים, ששיתוף הפעולה של הנשים היה חיוני לקיומה במחתרת? שאלות אלה כמעט שלא נידונו בנרטיבים המרכזיים על אודות הוולדנסים. ספר זה מנסה לענות על שאלות אלה ואחרות מתוך השוואה למעמדן של הנשים בתאולוגיה ובמציאות החיים בכתות אחרות ובכנסייה הקתולית. נקודת מוצא לספר שימש רישום חקירתן של שתי נשים, אנייס ואיגט, בפני בית דין האינקוויזיציה. רישום זה הוא קטע מקור נדיר באופיו, ופירוטו אפשר לשחזר ביוגרפיה חלקית של שתי נשים שבחרו לעלות על המוקד ולא להתכחש לאמונתן. סיפורן של שתי הנשים משתלב הן בתולדות הנשים בכת והן בשאלת עמדתם של האינקוויזטורים כלפי המאושמים במינות - עמדה שהביאה לידי השעיית זהות המגדר של הנשים והגברים בדרך חקירתם, ואף בדרך הוצאתם להורג של אלה מהם שנידונו למוות.