שיגעונו של הרקולס / אוקטאוויה

גיבור-העל הרקולס הוא דמות רבת-פנים בדרמה, בציור, בפיסול ובקולנוע מימי הומֵרוס עד ימינו: יש שהוא אַלּים, נכלולי, תאוותני ויהיר; יש שהוא מגן האנושות; ויש שהוא נלעג בסכלותו. דור-דור ורוח זמנו. את עיבוד המיתוס והדרמטיזציה שלו שאב סנקא מן הטרגדיה 'הראקלס' מאת אֶוריפּידֶס. מקוריותו של סנקא באה לידי ביטוי בשזירת מסכת של מוטיבים מרשימים: ההרסנות של הרגשות העזים, כזעם שנהיה לטירוף זמני ובעטיו הורג הרקולס את אשתו וילדיו; האשָם לאחר התפכחותו של הרקולס מטירופו; ההתרסה נגד העריצות; וניסיון ההתרסה נגד המוות: הרקולס אומנם יכול למוות, אבל במו ידיו הוא מביא את המוות על משפחתו.

המחזה ההיסטורי 'אוקטאוויה' מיוחס לסנקא, אך אינו פרי עטו. מוצגים בו מאורעות בחייה הנוגעים ללב של הנסיכה אוקטאוויה, בתו של הקיסר קלאודיוס, בקיץ של שנת 62 לספירה: בודדה בארמון, יתומה ואחות שכולה, היא מקבלת גט כריתות מהקיסר נֵרון, שנישאה לו בעל כורחה. במרד ההמון נגד נרון עקב גירושיו ונישואיו לפילגשו פופאייה, מוצא הקיסר עילה להגלות את אוקטאוויה לאי גזֵרה שומם, ושם מוצא אותה מותה.

התרגום של שתי הטרגדיות ניתן כאן במשקליהן המקוריים.

רחל בירנבאום, המתרגמת, היא פרופסור אֵמֵריטה בחוג ללימודים קלסיים באוניברסיטת תל אביב. במוסד ביאליק ראו אור בתרגומה: סנקא, 'אגאממנון' • 'אוידיפוס', 'נשי טרויה • תיאסטס', 'מדאה • פיידרה', 'הדלעתו של קלאודיוס האלוהי'; הוראטיוס, 'השירים (האודות)', 'הסטירות', 'האיגרות • אמנות הפיוט'; יובנאליס, 'הסטירות'; ו'שירי קאטולוס' (עם דוד וייסרט, פרופ' אֵמֵריטוס בחוג ללימודים קלסיים באוניברסיטת תל אביב).

על העטיפה: הרקולס הורג את ההידרה מאגם לֶרנָה בעלת תשעה הראשים.  פרט מתוך פסיפס המתאר את 12 המטלות של הרקולס, המאה השלישית לספירה. נמצא בחפירות בליריה, ולנסיה, ספרד.