אפולוגיה על ההיסטוריה או מקצועו של ההיסטוריון

צוואתו הרוחנית של ההיסטוריון בלוך שהוצא להורג בידי אנשי הגסטאפו של קלאוס ברבי ב -16ביוני 1944, מצפון לעיר ליון, ועמו קבוצה של אנשי מחתרת. הספר נתחבר בימים הטרופים שבין דצמבר 1940 למארס 1943, בבחינת "סם שכנגד לכאב ולחרדה וכדי להבטיח מידה של שיווי משקל לנפשי", כך כתב בהקדשה ללוסיין פבר, זה האיש שערך ופרסם את החיבור הלא גמור ב-1949. לאחרונה התברר שבלוך כתב שתי גרסאות של החיבור. במרכזה של הגרסה הראשונה, שהעסיקה אותו עד מארס 1942, עמדה הצדקתה של ההיסטוריוגרפיה. בגרסה השנייה (אוגוסט 1942 עד מארס 1943) הועתק הדגש לניתוח דרכי עבודתו של ההיסטוריון, אך גם בה לא נעלם לגמרי ממד האפולוגיה. במארס 1943 הפסיק פתאום את עבודתו ושיקע את עצמו בפעילות מחתרתית בליון. כך נשאר החיבור טיוטה מקוטעת, המבטאת את מסקנתו שיש מצבים שהקונטמפלציה חייבת לפנות את מקומה לפעולה. לאחרונה נתגלו ליקויים חמורים בעריכתו של פבר, ובייחוד פסיחות על קטעים של כתב היד שיש בהן כדי לשבש את כוונת דבריו של בלוך. התרגום העברי כולל את העמודים החסרים, והוא מיוסד על מהדורה ביקורתית שהתפרסה בזמן האחרון. בלוך הוא אחד המחדשים הגדולים של דורו ועיקר עניינו היה לפתח את ההיסטוריה למדע אמיתי, שתפקידו להסביר את השינויים החלים בחברות אנושיות לאורך זמן. בעל ה"מתודה הרגרסיבית" הגורסת שההיסטוריון צריך להתבונן במאורעות היסטוריים במהופך לסדר ההתרחשויות, ולהבהיר את הרחוק באמצעות הקרוב.