ר' יצחק עראמה ומשנתו הפילוסופית

רבי יצחק עראמה, מחכמי ספרד במאה הט"ו, נודע בספרו 'עקדת יצחק', שבו קיבץ את דרשותיו הפילוסופיות על פרשות השבוע שנשא לפני אנשי קהילתו במשך השנים. ספר זה היה דוגמה ומופת לדרשנים רבים בדורות שלאחריו, ור' יצחק נודע בכינוי 'בעל העקדה'. בשיטת הדרשנות שלו נזקק בעיקר לספר הזהר, וכן הרבה להסתמך על הרמב"ם, שהיה נערץ עליו. ר' יצחק כתב גם פירוש על חמש המגילות ועל ספר משלי, וכן את הספר 'חזות קשה', שבו התפלמס עם הנצרות והעמיק בנושאי אמונה ופילוסופיה. בסוף ימיו יצא ר' יצחק עם מגורשי ספרד לפורטוגל; משם עבר לאיטליה, ובה נפטר בשנת 1494.

בספר שלפנינו נידונה משנתו הפילוסופית של ר' יצחק עראמה ליסודותיה, ונקבע מקומו בתולדות הפילוסופיה העברית של ימי הביניים. ר' יצחק עסק הרבה בענייני אמונה ושכל, ניסים והשגחה עליונה, מהות הנפש והישארותה, נבואה ותורת המידות ופירוש התורה כפשוטה או כאלגוריה.

במבוא ההיסטורי מאירה המחברת את השקפותיו של עראמה באור תקופתו מתוך התחקות אחר הגורמים ההיסטוריים שהשפיעו על מחשבתו ועל כתביו.

פרופ' הלר-וילנסקי לימדה מיסטיקה יהודית, פילוסופיה וקבלה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת הרווארד. במחקריה על עראמה היא מדגישה את הממד המיסטי בפרשנותו ועומדת על מקורותיו בספרות הפילוסופית הערבית והיהודית ועל שילובן של שתי הספרויות במוצאי ימי הביניים. מחקרים אחרים מִשלה עניינם בחיבוריו של ר' יצחק אבן לטיף (ספרד, המאה הי"ג). באנציקלופדיה העברית כלולים ערכים פרי עטה על הפילוסופים היהודים של ימי הביניים בספרד, במרוקו ובפרובאנס.