לאות

יונתן סואן

אור הנר לאור הנר

כַּמָּה מֵאוֹת שֶׁלֹּא זהֶ הָאוֹר שֶׁבּוֹ הַמַּחְשָׁבָה עוֹד מִתְרָאָה כַּעֲבוֹדָה? וּבָתִּים
וְשֻׁלְחָנוֹת וַאֲנָשִׁים שְׂרוּפִים מְאֻזכְָּרִים בָּרֹךְ הַמִּתְמַעֵט שֶׁל הַמּוֹפִיעַ אֲסוּרִים
בִּנְגִיעָה כְּאִלּוּ זוֹ שְׁעָתָם לִהְיוֹת יוֹתֵר מֵאֲבוּדִים — יָפִים לְאֵין עֲרֹךְ
בַּנְּסִיגָה הַזֹּאת אֶל הַשְּׁכִיחוּת שֶׁל הַדִּמּוּי. לָאֵשׁ גּוּפָא
יֵשׁ לְהָניִחַ; אִישׁ עֲדַיִן לֹא אוֹמֵר אֶת זהֶ כְּמַאֲמִין
שֶׁהוּא עַכְשָׁו זהֶ שֶׁכָּלֶה, אֲבָל הַגּוּף הַמְלֻמָּד מוֹרֶה הֵיכָן
אֲנַחְנוּ בִּלְתִּי נִסְבָּלִים
מֵעוֹד מוֹעֵד, מֵאֵין מוֹעֵד
כְּמוֹ עַכָּבָה בְּאֵל, בְּכִסֵּא. אִם יֵשׁ עוֹד חוּץ לָאֱנוֹשִׁי
עֲשֵׂה שֶׁלֹּא נִשְׁכַּח אֶת זהֶ: שֶׁהַתּוֹפָעָה לֹא מְסַפֶּרֶת
לֹא מַכְחִישָׁה, כְּאִלּוּ לְיָרֵא אֶת הַנּיְָר לְהֵרָאוֹת הָיְתָה כִּכְלוֹת הַכֹּל
תַּכְלִית הָעֲתִירָה הָעַתִּיקָה הַזֹּאת לַחֲזיִתִי שֶׁבַּיְסוֹדוֹת
וְעַכְשָׁו זהֶ אַחֲרֵי הַסּוֹף — הַיְשִׁיבָה לְנֹכַח
בְּלִי אַלִּימוּת, בְּלִי הִשְׁתַּוּוּת לָאַלְמוֹתִי
רַק הַיְדִיעָה שֶׁכָּכָה נִכְתְּבוּ הַסָּאגוֹת הַפְּרוּעוֹת
כְּשֶׁהֶעָרִים הָאַדִּירוֹת יָשְׁנוּ
כְּשֶׁהַחַשְׁמַל נָדַד כַּעֲגוּנָה
בֵּין הָעִנְבָּר וְהַפַּרְוָה

לאות היא לא רק חולשתה או ניגודה של הערות כי אם בה בעת ההתמדה באותו מאמץ יומי שהשינה היא כבר המנוחה ממנו. הלאות נעשית לעניינה של השירה עם חשיפתה של השירה למאמץ ה'לא-שירי' שכרוך בהישארות-ער. היא נעשית לסגולתה משהשירה לומדת לדאוג לעצמה, הווה אומר: להיות במיטבה גם, ואולי בעיקר, כשהיא איננה בשיאה.
לאות היא גם שם העצם המופשט שנגזר משמה של לאה.
התיאורים הללו העניקו לספר 'לאות' את שמו. הם עצמם נולדו מתוכו.

'לאות' הוא ספרו השלישי של יונתן סואן. קדמו לו ספר שירה 'מכלול העובדות, לא הדברים' (עם עובד, 2013), וספר מסות 'שחרות' (אפיק, 2019).