נדרתי נדר לספר

"מאחורי גדרות התיל במחנה יולג 1 בפלשוב, בשעות הפנאי המעטות, היינו נפגשים, קבוצת נערים בני שש-עשרה – שבע-עשרה, וחולמים על חופש ועל לחם – שהיה אז הדבר החשוב ביותר.  נדרנו נדר שמי שישרוד יספר את אשר היה, אם בכלל יהיה למי לספר"...

ספר זה הוא אסופה של זיכרונות, אותם כתב זכריה שגרין במשך למעלה משלושים שנה.  הספר מתאר את ילדותו בעיירה קלוואריה ז'בז'ידובסקה בפולין ואת קורותיו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, דרך מחנות המוות, ועד הצלתו בדרך נס על ידי אוסקר שינדלר ועלייתו ארצה.  זהו ספר פיוטי ומרגש על עולם שאבד ועל כוחות נפש לקום מתוך האפר ולבנות חיים חדשים.

זכריה שגרין היה ממייסדי קיבוץ ברקאי.  במשך שנים סיפר את סיפורו במסגרות שונות, ליווה משלחות נוער לפולין וסייר איתן בעיירת ילדותו ובמחנות.  עד יומו האחרון עסק בהנצחת השואה. מי ייתן וספר זה ימשיך את פועלו.