שירים, כרכים א-ג

 יהודה קרני היה מגדולי המשוררים העבריים של העידן הציוני שלפני הקמת מדינת-ישראל. בשירתו ביצע את המעבר המנטאלי והפואטי מעולמה הרוחני של הספרות העברית של ימי אודסה וורשה לזה של ארץ-ישראל החלוצית, מן הרומנטיקה אל המודרניזם. שירתו צמחה בעקבות ביאליק והציונות של הרצל, ועד עלייתו ארצה ב-1921 עברה מהפך תמטי ומוסיקלי. קרני נעשה לאחד ממניחי היסודות של הליריקה הארצישראלית המודרנית. בשלבה האחרון הגיעה שירתו לגבישיות זכה ומאירה, שעמדה בסימן של תחושה רליגיוזית. שירתו של קרני לא כונסה מעולם, ונשכחה מלב רוב הקוראים. זהו כינוס מלא וראשון שלה בשלושה כרכים.

• כרך ראשון: תרס"ז-תרפ"א; דן מירון, 'בתנועת מטוטלת - שירת יהודה קרני בהתפתחותה'; 215 עמ'.
• כרך שני: תרפ"ב-תרצ"ה; 260 עמ'.
• כרך שלישי: תרצ"ו-תש"ט; עידו בסוק, 'הערות ל"חרוזים של יום"'; 315 עמ'; 3 תמונות. 

דן מירון ערך והוסיף מבוא (בכרך א') ואחרית-דבר (לכל כרך).