צורות שבורות

משוררת מקורית ונועזת, עברית ויהודית כאחד. יהודה עמיחי (1975) שיריה של יהודית מוסל-אליעזרוב ממקדים בכישרון רב עולמות רבים ושונים: ערים ונופים, תרבויות, מסורות, מיתוסים יהודיים ולא יהודיים. נשיות יהודית אורתודוכסית על תמונות ההווי המיוחדות לה עם תפיסה מודרנית משוחררת על דמות האישה, צניעות מסורתית עם חושניות ארוטית גלויה. השורות המטפוריות העשירות חושפות באותנטיות מרשימה את עולמה המורכב ורב הסתירות של אישה החיה בכל אותם העולמות. שירתה היא ביטוי מתוחכם ובעל עומק רב בצד היותה שירה לירית אכספרסיבית ואותנטית. מנימוקי חבר השופטים, עם קבלת "פרס וורטהיים לשירה מטעם אוניברסיטת בר אילן" (1983). כבר בספרה הראשון נתגלתה יהודית מוסל-אליעזרוב כמשוררת מקורית ביותר, ששירתה המורכבת רבת העוצמה ורבת הסתירות נעה במעברים חדים בין ראליה חילונית לבין טקסיות פולחנית של יהדות חרדית ונוכרית, בין התפרקות יצרית לתעוקת היטמאות ורגשי אשם, בין התפרעות לריסון, היוצרת שירה מסויטת וההופכת אף את טקס הכלולות ל"טקס הטלת מום". שירה מהפנטת של חוויה נפשית אחוזת חרדות, המתעמתת עם המדע, חוקיו וחידושיו. שירה היוצרת רושם של "חורבן מחושב". קטעי מציאות ומדע בתוך מכלול לא מציאותי בדומה לחלום סוריאליסטי. השירים הם גבישים מורכבים ומוזרים, שהחורבן המחושב מבוסס על עולם רוחני רב ממדי, הכולל גם את הממד המדעי. מלים המחושבות בקפידה, מתוחות כקפיץ, ששיחרורן בקריאה עשוי להכות בנו בהפתעה. אבנר טריינין (2005)