מזמור זמני

שירת הדיסוננס המטפיזי: על שירתו של יונדב קפלון שירתו של יונדב קפלון נוצרת והולכת זה שלושה עשורים כאילו בצדה של הספרות הישראלית, בתחום שכולו רשות היחיד המיוחד, הנפלה והמופלא. בתחילה נראה קפלון כאילו היה שייך לקבוצת המשוררים הצעירים שהגיעו אל הספרות הישראלית מעולמה של הלמדנות היהודית המסורתית והציונות הדתית-לאומית (קפלון היה ממתנגדי פינוי העיר ימית, והמשורר שכתב את מחזור השירים הבולט ביותר על חורבנה); ואולם שיוך קבוצתי זה כמעט אינו מוסיף דבר להבנת שירתו. קפלון הוא משורר מטפיזי החותר בכל כוחותיו לאיזון בין היש היומיומי הבנלי, ואפילו הקומי, ובין ספרה מזוקקת של רוחניות שנוגעת בשיאה באפשרות המזוהה עם האלוהות. הניסיון אינו חדל, אף כי אינו זוכה להצלחה מלאה. האיזון המבוקש אינו מושג: המתח בין הנשגב לנלעג אינו פג. עם זאת, המשורר מתאושש מכל נפילה, מוסיף להטיל את עצמו כלפי מעלה, להמריא, אף על פי שאין הוא בטוח כלל ששם, במה שלמעלה, לא מצפה לו חלל ריק. בתוך כך הוא מחבר את הנמוך אל הגבוה בכוחה של לשון שירית מוזיקלית ייחודית, שיוצרת חיבורים מפתיעים בין עגת הרחוב לשפת ההפשטות וההמשגות הדתיות. בתוך כדי מעבר מאור לחושך ומחושך לאור הוא שוזר מרקמי שירה מרהיבים, לעתים שקופי מבע ולפעמים נסתרים ואזוטריים.

למבחר השירים נוספה בספר מסה פרשנית רחבת-היקף מאת דן מירון: ניסיון ראשון להאיר את יצירתו של המשורר בכל ממדיה.