הכל מדיד?

בישראל של ראשית המאה ה-21 מהווים המדידה, הכימות והדירוג חלק בלתי נפרד מחיי הכלכלה והחברה, והם מרכזיים גם בתחומי המדע, החינוך והיצירה האמנותית. למרות מרכזיותם השלכותיהם המגוונות במעט שלא זכו לבחינה ביקורתית שיטתית. השימוש התדיר בכלים אלה לצרכי שיפוט והערכה מבוסס על ההנחה כי מדובר בכלים ניטראליים בעלי אופי טכני בלבד ונעדרי כל היבט אידיאולוגי או ערכי. קובץ מאמרים זה, שבו שותפים כותבים ממגוון רחב של תחומים במדעי החברה והרוח בישראל, בא להעמיד בסימן שאלה הנחות אלה. הוא בוחן את המדידה, הכימות והדירוג בהקשריהם הרחבים ומתוך ראייתם כתופעות תרבותיות וחברתיות תלויות זמן ומקום. מאמרי הספר בוחנים נקודות מפתח היסטוריות בהתעצבות מקומן ותפקידן של טכניקות המדידה והכימות, אך תשומת לב מיוחדת ניתנת להקשר הישראלי ולאופנים שבהם משמשים כלים אלה למטרות של עיצוב פני החברה, ניהול ושליטה של אוכלוסיות וחלוקת משאבים או מניעתם. המרכז הישראלי למחקר איכותני של האדם והחברה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב עוסק בפיתוח והפצת ידע בתחום של הפרדיגמה האיכותנית על היבטיה האפיסטמולוגיים והמתודולוגיים. פרטים נוספים באתר http://www.bgu.ac.il/icqm יוחאי חקק הוא מרצה בכיר בביה"ס למדעי הבריאות והעבודה הסוציאלית באוניברסיטת פורתסמות' (בריטניה). מחקריו עוסקים בתחום הסוציולוגיה של הדת, מגדר ונעורים. לאה קסן היא נשיאת מכללת לוינסקי לחינוך ופרופ' במחלקה לעבודה סוציאלית על שם שפיצר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא הקימה את המרכז הישראלי למחקר איכותני של האדם והחברה ועמדה בראשו במשך שמונה שנים. פרסמה מאמרים וספרים בנושאים של עבודה קבוצתית, היבטים פסיכו-סוציאליים של בריאות וחולי ומחקר איכותני. מיכל קרומר-נבו היא מרצה בכירה במחלקה לעבודה סוציאלית על שם שפיצר וראש המרכז הישראלי למחקר איכותני באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. פרסומיה עוסקים בקשר שבין שיטות מחקר איכותניות וצדק חברתי.