תקווה וכיליון

בהוצאת מכון ליאו בק ראשית המאה התשע-עשרה הפיחה תקווה בלבותיהם של יהודי גרמניה, ואלה אכן התגשמו אף למעלה מציפיותיהם. בשנים 1871-1816 כמעט הוכפל מספר היהודים במדינות שהתאחדו ב"רייך הגרמני", ועד סוף המאה זכו לאמנציפציה חוקית מלאה. מצד מצבם הכלכלי והחברתי השתייכו כמחצית מבתי האב היהודיים בגרמניה למעמד הבינוני העולה, ובשנת 1932 היו בהם עורכי-דין ורופאים רבים, אנשי מדע, אנשי רוח, יוצרי אמנות וחתני פרס נובל. המפנה לרעה שחל עם עליית הנאצים לשלטון הסתמן עוד בסוף המאה התשע-עשרה כאשר גברה האנטישמיות בכל רובדי החברה הגרמנית. היסטוריון גרמני בעל שם טבע את הססמה "היהודים הם אסוננו" עוד בשנת 1880, והיא התנוססה עד סוף ימי ה"רייך השלישי" על שער הצהובון האנטישמי Der Strumer. היהודים, שחלקו עם רוב הגרמנים את הפטריוטיות הקודחת של ראשית מלחמת העולם הראשונה, היו בשנות המלחמה ולאחר המפלה והקמת הרפובליקה קצרת הימים, למטרה להסתה גוברת. מאמרי הקובץ הזה, המתפרסמים כאן לראשונה בעברית, עניינם לא רק בהתפתחותם הכלכלית והחברתית של יהודי גרמניה – זה תחום העיסוק של רוב מחקריו ופרסומיו של המחבר – אלא כלולים בהם תיאורים של מסכת חיי הציבור היהודי, המאבקים הרעיוניים והפוליטיים בקרבו, הגירתם של יהודי גרמניה לארצות הברית והווייתם בה, הדרתם וגירושם במשטר הנאצי, וחייהם ומותם בגטאות ובמחנות ההשמדה בימי השואה. הד"ר אברהם ברקאי נולד בברלין, והיידיש היא שפת סביבתו. עלה ארצה בראשית 1938 ולמד בבית-הספר החקלאי 'מקוה ישראל'. ממייסדי קיבוץ להבות הבשן וחבר בו כשבעים שנה. היה חבר הנהלת מכון ליאו בק ירושלים, ובשנים 1997-1995 היה היושב ראש.