הדחליל הקטן

"הייתי ילד תמים באותם ימים, תאב חיים, זריז וחרוץ", כותב המחבר, אברהם קירשנבלט, בפתח ספרו זה, "ואפשר שניצלתי ממוות בעטיין של תכונות אלה. רוב שעות היממה התהלכתי כחיה הנרדפת על נפשה. ארובות עיני הלכו והעמיקו בשעה שאוזני הסקרניות האזינו רוב קשב לבוגרים ממני, מבקשות ללמוד ולהתעדכן – כיצד ניתן לשרוד עוד שעה, עוד יממה, בתופת ההיא". נדמה ששורות אלה מהוות מעין מוטו לסיפור "הדחליל הקטן" כולו, המשחזר את קורותיו של מי ששנות ילדותו ונערותו עברו עליו בתופת ההיא, כשהוא מגייס את מלוא כוחותיו הפיזיים, הנפשיים והרוחניים כדי לשרוד עוד שעה, עוד יממה, ובאורח בלתי ייאמן מצליח בכך, עד שהוא עולה לארץ ישראל כנער יתום שנחרתו בו לעד צלקות גוף ונפש מן הקשות והכואבות שיכול אדם לחוות ולהכיל. אברהם קירשנבלט מצליח לשתף את הקורא בסיפורו המצמרר באורח בלתי אמצעי, כשהוא משכיל לתאר ולהמחיש כל פרט ממסלול הייסורים הנורא שעבר. בתוך כך נחשף גם כישרונו הספרותי המוכח, המעניק לסיפור ממד ומשמעות שמעבר לתיעוד הדוקומנטרי גרידא והפכו ליצירה ספרותית-תיעודית ייחודית מרגשת מאין כמוה.