כרעה ברוח

ספר זה בא לתאר פרקים נבחרים מסיפורה של התרבות הקיבוצית. לספר את מה שעלול להשתכח. אלא שהוא גלש לחשבון לב, להרהורים פזורים, לחשיבה על ממצאים. החפירה הארכאולוגית העלתה הרבה ממצאים ומצאתי עצמי, על כן הוא רצוף הפלגות ואיננו יכול להימלט מפרקים של עיון במקום שאולי היה ראוי לספר איזה סיפור עסיסי. אם יש בדברים טעם טעמם הוא בכמה שאלות של משמעות שהספר מעלה, שאלות התובעות את תשובתן מהאנשים שלידיהם נמסרה מורשת הקיבוץ.

"...ביקשתי כאן להתייחס לתרבות במובן רחב יותר, אך לא ניסיתי לפרוש את מלוא התמונה. ביקשתי להיכנס לכמה מערות חיוניות מבלי לחשוף את מלוא הפסיפס...הקיבוץ ביקש הרמוניה ומתח ופעל במסגרת שהיתה מודעת לרצונה להיות חלק מההיסטוריה, לחיות בממדים היסטוריים. בשיר של מתתיהו שלם כתוב: "שיבולת בשדה כרעה ברוח". התרבות הקיבוצית כרעה ברוח הן בגלל עומס גרעינים והן בגלל עומס ציפיות. את המתח הזה רציתי לתאר והוא עניינו של ספר זה." (מוקי צור)