לשונה וסגנונה של מסכת אבות לדורותיה

מסכת אבות נתייחדה מכל מסכתות המשנה בתוכן, במבנה, בלשון ובסגנון. בזכות עדי הנוסח הרבים והמגוונים של מסכת זו (משניות, סידורים ופירושים קדומים), עלה בידי המחבר לחשוף את הנוסח ואת הגירסאות הקדומים בענייני תוכן ובענייני לשון שונים במסכת. כמו כן הוא עקב אחרי גלגוליה של לשון המשנה לתולדותיה בקהילות ישראל לארצותיהן (אשכנז, איטליה, ספרד, המזרח ותימן).

ארבעה פרקים בספר: שני פרקיו הגדולים של החיבור עוסקים בתיאור מקיף של ענייני הלשון: תורת ההגה, תורת הצורות ותחביר. פרק אחד עוסק בייחודה של המסכת במבנה, בסגנון ובלשון, ובזיקתה לספרות החכמה המקראית, ופרק אחד מוקדש לעיון מורחב - פילולוגי ופרשני - במבחר מאמריה.

שמעון שרביט היה פרופסור ללשון העברית וחבר האקדמיה ללשון העברית. כיהן כראש המחלקה ללשון העברית וללשונות שמיות וכראש המכון למילונאות באוניברסיטת בר-אילן, וכן כראש האקדמי של המכללה האקדמית אשקלון. תחום מחקרו העיקרי היה לשונה וסגנונה של ספרות התנאים לענפיה; פרסומיו עסקו גם בתחומים אחרים: לשון התפילה, לשון השו"ת, ושיטות הניקוד של ימי הביניים.