ערוגות הבשמים ליוסף בן תנחום הירושלמי

יוסף בן תנחום הירושלמי חי במצרים במחצית השנייה של המאה הי"ג ובראשית המאה הי"ד. אף שהיה משורר מוכשר ומעניין, בעל חוש הומור ויכולת כתיבה מופלאה, ידען מופלג בשירה העברית, במקרא ובפירושיו, לא היה ידוע עד כה ברבים, ורוב יצירתו נמצאת עדיין בכתבי-יד. בן ט"ו שנה בלבד היה כשחיבר את ספר שירי הצימודים (הומונימים) 'ערוגות הבשמים', שכלולות בו סוגות רבות של שירת החול העברית בספרד: שירי שבח, שירי יין, גן וחשק, שירי תלונה על הזיקנה ועל המוות, שירי תלונה על בגידתם של חברים, שירים על הבלי העולם הזה, ושירת חכמה. השירים מחולקים לפי תוכנם לעשרה שערים הנקראים 'ערוגות', וכל שיר מסתיים בצימוד. הספר מצטרף לשורה נכבדה של ספרי צימודים שנתחברו בימי הביניים בעקבות ספר הצימודים הראשון, ספר הענק לר' משה אבן עזרא, והוא מעיד על תרבות השירה העברית שפרחה במצרים. זו הפעם הראשונה שהספר 'ערוגות הבשמים' ליוסף בן תנחום הירושלמי יוצא לאור בדפוס. פרופסור יהודית דישון הוסיפה לטקסט מבואות, ביאורים והפניות למקורות שמהם שאב המחבר.