בין כפר לפרבר: צורות יישוב חדשות בישראל

מאז ראשיתה של ההתיישבות היהודית המתחדשת בארץ-ישראל זוהה הכפר העברי עם החקלאות. מאוחר יותר התגבשו גם המסגרות הארגוניות השיתופיות אשר הפכו לסימן ההיכר הייחודי שלו. רק בראשית שנות השבעים החלו להתפתח בארץ צורות יישוב חדשות בעלות אופי כפרי שאין להן בסיס יצרני ורוב התושבים בהן עובדים מחוץ לתחומי היישוב. על צורות אלה נמנים היישובים הקהילתיים, כפרי התעשייה והמצפים, הפזורים בכל רחבי הארץ- בגליל, ביהודה, בשומרון ובנגב. חלק מן היישובים אף הוקמו ביוזמה פרטית או מסחרית ולא באמצעות המערכת המיישבת של המוסדות הלאומיים. ספר זה עוסק בניתוח התהליכים והגורמים אשר תרמו להתפתחות זו, בסיווגם של היישובים החדשים על-פי דפוסי הארגון והפעילות הכלכלית בתוכם, ובאבחון הבעיות הנובעות מאופים המיוחד של יישובים אלה כצורת ביניים בין כפר לפרבר.