הנובלה העברית בתקופת הרנסנס

ספר זה יוחד ליצירתו הסיפורית של אחד מגדולי המספרים העבריים, אליהו בן אלקנה קפשׂאלי (1550-1490), שמסיבות שונות לא זכה להכרה כזו. כתביו, שהוכרו רק כחיבורים היסטוריים, היו מונחים בכתבי יד בספריות ובארכיונים ובהם טמון אוצר בלום: יצירות סיפוריות שהן מן הבולטות והמשוכללות ביצירה הנובליסטית של הרנסנס המאוחר (לא העברי בלבד) – והכול בשפה העברית ובסגנון מורכב, רב-רבדים והשראה. את הנובלות העבריות הללו – אחד הגילויים החשובים של היצירה העברית בתקופת הרנסנס – מבקש הספר לחשוף, להציג ולבאר. 

קפשׂאלי חי רוב ימיו בקנדיה (הרקליון), בירת האי כרתים תחת השלטון הוונציאני, שאליה השתייך הן מצד משפחתו והן מבחינה חברתית וכלכלית. סיפוריו נוצרו בתקופת המאבקים הגדולים בין המורשת האירופית של ביזנטיון וּונציה ובין עלייתה המטאורית של האימפריה העות'מאנית. כרתים אומנם כבר הייתה בימיו תחת כיבוש ונציאני מאות שנים, אבל בגלל מיקומה בין שלוש יבשות, הייתה מקום מפגש אסטרטגי, כלכלי ובעיקר תרבותי רב-חשיבות בין מזרח למערב. מורשתן של תרבויות אלה והמתח ביניהן היו הבסיס ליצירתו הנובליסטית, ועימם גם הטראומה של גירוש ספרד שהתרחש באותה תקופה. 

שני חלקיו של הספר כתובים בסגנונות שונים, ואפשר שהם מיועדים לקהלים שונים. החלק הראשון הוא מחקר היסטורי-ספרותי, המבקש להבין את מעמדו המיוחד של אליהו קפשׂאלי בתרבות הרנסנס, את סגנונו העברי המקורי והווירטואוזי ואת ייחודה של יצירתו הנובליסטית. חלקו השני של הספר יוחד להצגת האוסף העשיר של הנובלות, פרשנותן ומשמעותן הספרותית והתרבותית. 

עֵלי יסיף הוא פרופסור (אמריטוס) לספרות עברית ופולקלור יהודי בבית הספר למדעי היהדות, ומייסד הקתדרה לחקר התרבות היהודית העממית באוניברסיטת תל-אביב. מחקריו עוסקים בתולדות הספרות העממית היהודית, במחקרה ובחשיבותה למדעי היהדות, ובייסוד מקצוע 'הסיפור העברי בימי הביניים'. מקצת ספריו, 'סיפור העם העברי: תולדותיו, סוגיו ומשמעותו' (1994), 'ספר הזכרונות: הוא דברי הימים לירחמאל' (2001) ו'כמרגלית במשבצת: קובץ הסיפורים העברי בימי הביניים' (2004) הם ספרי יסוד בתחומים אלה. 

__________

לחצו לצפייה בתוכן העניינים ובחלק מהפרק הראשון בספר