- ראשי
- ציונות ושואה
- חקר השואה
- האם זו אשמתנו?
האם זו אשמתנו?
סטניסלב גומבינסקי קצין המשטרה היהודית בגטו ורשה
עורך נועם לייבמן
"האם זו אשמתנו? האם היינו צריכים ללכת לשחיטה כמו כבשים? האם מותר היה להשתתף בכך, לסייע לרצח ההמוני של אחינו? האם לא צריך היה להתנגד, ולו גם ללא שום סיכוי; לא כדי להשיג תוצאות, אלא כדי לגלות התנגדות? [...] כל אחד מביא סיבות, נסיבות, דולה טיעונים ממעמקים, אך למרות כל ההצדקות בוקעים מקולותיהם המרירות והטרוניה והכעס... והוויכוחים נמשכים עד אין קץ..."
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"האם זו אשמתנו?" כולל שני חיבורים שכתב סטניסלב גומבינסקי, קצין בכיר במשטרה היהודית בגטו ורשה, כשחי במסתור בצד הארי. על פני יותר מ־900 עמודים מתאר גומבינסקי בכתב ידו את הקמת שירות הסדר היהודי בגטו, מפרט את מבנהו, את שיטות פעולתו ואת הדמויות המרכזיות שפעלו בו. במקביל נפרשת תמונה חיה של היומיום בגטו, ושל היחסים המורכבים בין המוסדות הפורמליים לבין הציבור הרחב. בשילוב מרתק בין סגנון ספרותי עשיר בדימויים לבין דיוק בפרטים ובנתונים, בוחן גומבינסקי את שאלת האשמה והאחריות של שירות הסדר, ומזמין את קוראיו להאזין לתובנותיו.
נדירות הפעמים שבהן מתאפשר להיחשף לחיבור מסוג זה, המופיע לראשונה בתרגום לעברית. לא זו בלבד שזהו תיעוד מפורט מפי מי שהיה קצין בכיר במשטרה היהודית, אלא שגומבינסקי כתב אותו פעמיים, כי חשב שהנוסח הראשון אבד. כך גם מתאפשר לנו הקוראים להיחשף להבדלים בין הגרסאות ולהתוודע לתהליכים שונים שעבר המחבר בהפרש של חודשים בודדים, ושבאו לידי ביטוי בכתיבתו.
מעל הכול, גומבינסקי מבטא סוגיות המעסיקות כל חברה אנושית בכל זמן: הוא מתאר אישי ציבור הנושאים באחריות ופועלים למען ערבות הדדית ושמירה על הקהילה, לעומת אלה המתנערים ממנה. הוא מציג את המאבק המתמיד בין האינטרסים האישיים למחויבות הציבורית, את השיקולים המצפוניים בנסיבות חסרות התקדים, ואת הגבורה השזורה בחוסר אונים.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------
סטניסלב גומבינסקי נולד ב־1907 בוולוצלאווק. הוא למד משפטים באוניברסיטאות בפולין ובצרפת, ובשנת 1930 קיבל תואר דוקטור. כשפרצה המלחמה התגורר גומבינסקי בוורשה, ובנובמבר 1940 עבר עם אימו לגטו והתגורר ברחוב אלקטורלנה. הוא הצטרף לשורות המשטרה היהודית (שירות הסדר) כבר בימים הראשונים להקמתה, והתקדם לתפקיד בכיר במפקדה כמנהל המזכירות. בפברואר 1943 ברח מהגטו והסתתר בצד הארי.
בעודו במסתור החל גומבינסקי לרשום את זיכרונותיו מתקופת הגטו ושירותו במשטרה. לאחר שהגרסה הראשונה שמסר אבדה, חיבר גרסה שנייה, עדיין בעת שהותו במסתור. שתי הגרסאות מובאות כאן לראשונה בתרגום לעברית.
לאחר המלחמה אימץ גומבינסקי את בנה של רוז'ה הירשברג ובשנת 1949 היגר לצרפת. שם עבד כיועץ משפטי, בין השאר בסיוע ליהודים בקבלת פיצויים מגרמניה. הוא נפטר בפריז באוגוסט 1983.


