היהודי בעיני סופרים צרפתים א-שמיים ואנטישמיים

 זה מאות בשנים צוברות הא-שמיות והאנטישמיות, במונוטוניות אבסורדית מפחידה, דימויים ונושאים זהים ביסודם. היהודי השטני הפך במשך הזמן, בלבוש מודרני ובאצטלה מדעית, לווירוס, לסרטן ממאיר שיש לכלותו. בקרב עמי התרבות הנוצרית השתרש ההרגל שלא לראות ביהודי בן אנוש; היהודי הוא דמות מיתית ששוכנת בדימיון הקולקטיבי שלהם. תדמית זו משתקפת בלשון, בספרות ובאמנויות שלהם. מחקר זה מנתח יצירות של סופרים צרפתים א-שמיים ואנטישמים בני המאה העשרים. הייצוג של הדמויות היהודית בהן מגלה את קביעות הדימוי המסורתי השלילי למאפייניו - דימוי נוח, בהישג יד תמיד, שאפשר לנצלו למטרות מתקבלות על הדעת לכאורה. שוב ושוב אנו עדים להתגברות הדימיון על המציאות, להשתלטות האי-רציונליות על התבונה, לניצחון השנאה על כיבוד האחר.